לטרינה 

לטרינה היא הכינוי הנפוץ לבתי שימוש. המילה היא שיבוש של הביטוי  'lavatrina. הלטרינה הוא מבנה ציבורי או פרטי בו עושים צרכים. מתקן שירותים מסוג זה היה נפוץ בערים הגדולות באימפריה הרומית. הייחוד של הלטרינה הוא בפאר שלה שכן הוא התהדרה בפסלים. במבנה לא היו קיימות מחיצות והנוכחים עשו את הצרכים זה לצד זה. בתקופה ההיא, רק לעשירים הייתה האפשרות לבנות לעצמם חדר שירותים שכזה. פשוטי העם נאלצו לחפור בורות ספיגה או לגשת ליער.

שירותים במרכזי התרבות

הרומאים היו ידועים כחובבים גדולים שלתרבות הפנאי ובנו מרכזי בילוי רבים ברחבי האימפריה הרומית. בין המתקנים שהקימו ישנם בתי מרחץ, אמפיתיאטרון, ומבני ממשל. יחד עם ריבוי האוכלוסייה, עלה הצורך לשירותים לנוחיות המבקרים. אט אט הוסיפו חדר מיוחד לעשיית הצרכים – הלטרינה. בתחילה החדר היה קיים רק בבית מרחץ והישיבה המשותפת הייתה המשך ישיר לשהייה בעירום במבנה המרחץ.  

לטירות בכל פינה

בהמשך הדרך, הקימו את מבנה השירותים גם במרכזי הערים הגדולות. במקומות בהם לא היו שדות או מקומות מסתור בנמצא, השימוש בסוג זה של שירותים היה נפוץ מאוד והערכה אומרת שברומא של 300 לספירה היו קיימות כמעט 150 לטירות.  מתקני שירותים דומים נפוצו ברחבי רומא. הלטירות פעלו ברומא ללא תשלום עד ימי אספרסיאנוס שהחל לגבות דמי שימוש, ממש כמו שירותים ציבוריים רבים בימינו. בנו של אספרסיאנוס, טיטוס, סלד מגביית כסף עבור שימוש זה ותגובת אביו הפכה לאבן לשון בימינו – "לכסף אין ריח".

מבנה בתי שימוש עתיקים

הלטרינה הרומית הייתה מבנה מהודר שכלל חצר עמודי דורי או יוני ורצפת פסיפס או שיש. המקום בו היו המשתמשים יושבים היה מקורה ואילו מרכז החדר נותר ללא תקרה, זאת בכדי שחדר השירותים יתאוורר והריח יעלם. במרכז השירותים הייתה בדרך כלל מזרקה קטנה או בריכת מים. בצמוד לקירות הציבו ספסלי אבן או עץ ומתחתיהם חורים מאורכים. בחלק מבתי השימוש היו מושבי עץ לנוחיות המשתמשים. פנים הספסל היה חלול ובתחתיתו זרמה תעלת ניקוז. המים הגיעו בית מרחץ סמוך ונשפכו לבור סמוך או לנהר. הייחוד של מבנים רומיים מסוג זה הוא היעדר פסלים ודמויות של השליט.

פרטיות?!

כל חדרי השירותים נועדו לשימושם של גברים ונשים כאחד, אך אין שום ידיעה כי השימוש בהם היה נפרד, ייתכן כי השימוש יהיה משותף לשני המינים. חוקרים טוענים כי כנראה היו שעות נפרדות או ימים שונים לשני המינים. הלטרינות הקיימות בארץ ישראל היו דווקא נפרדות לנשים ולגברים.

אבזור השירותים

שני פריטים הנפוצים והבסיסיים ביותר בכל בית שימוש מודרני הם מיכל הדחה ונייר טואלט. מיכל ההדחה העתיק היה תיעלת מים שצפה וניקזה את השפכים החוצה. נייר הטואלט היה עלים רכים או ספוג רב פעמי. בקצה החדר הייתה קיימת תעלת מים זכים לשם שטיפת הידיים של המשתמשים ולניקוי הספוגים. מעניין לראות את המראה על פניהם של אזרחי רומא נוכח מבט חטוף בפאר של שירותים ניידים מודרניים.